יום ד', יז’ באייר תשע”ט

לפני שירותך או אחריו- בואי למדרשה ! "למה? מה זה כבר תורם?" "לפני שירות אולי לדחות לאחריו" "אולי לוותר- ולא ללמוד בכלל?" מתלבטת? ישנן בנות שהלימוד ההעמקה והעיון הם בקשה נפשית עמוקה ופנימית. הן מסיימות פרק בחייהן ומרגישות צורך עז לדבוק בתורה כמגמת חיים. לעומתן, יש שמסתפקות במה שלמדו ובמה שיודעות ובכל זאת רוצות להתנסות בחוויה אחרת. המעטפת המדרשתית קורצת להן. השוני במקום, הדינמיקה הפנימית השונה, יכולת הבחירה, החברויות החדשות והדמויות המלמדות. הכול חובר למשהו גדול שבאינסטינקט מכוון לפרק חיים קצר אבל שונה ומכריע. מה מתחולל בתוככי הבנות לפני בואן למדרשה? ובכן, מניסיון תלמידותיי שהגיעו למדרשת נוב, ומהתבוננותי בתהליך התפתחותן, למדתי מספר דברים ברי חשיבות: בנות מגיעות בוסר, עולם ההשקפה שלהן אינו מגובש. הנפש עדין עומדת ותרה אחרי שורשה וכל רוח עלולה לזעזעה. הנשמה מבקשת תעצומות והכוונה להכיר את עצמה, אישיותה, יכולותיה וכישרונותיה. והעיקר היא מחפשת מישהו חיצוני שיאיר לה את דרכה וקבוצת תמיכה שתשמש כעוגן בחיים. בפשטות, לעבות את היסודות שלאורן התחנכה. לאשש אותם ולייצבם. ובמיוחד ללמוד איך אפשר לקיים חיים מלאים בתורה ובעשיה, בלי סתירה פנימית, בשאיפה להרמוניה. אז מה קורה במדרשה? לומדים באופן מכוון ורוכשים כלים איך להתמודד עם העולם "המזופזפ" שבחוץ. לומדים באופן עקיף איך לא לוותר לעצמנו ואיך לדרוש מעצמנו את הכי טוב במצב האישי הנתון. ומבררים מה הם חיים של שליחות למען כלל ישראל. ואז, מתייצבים בשלים לשרות משמעותי, להמשך מרוץ החיים והכל נראה אחרת. עולם הערכים מובנה .האישיות יותר מגובשת, יש טעם קדושה ואור גדול בכל העשייה וברזומה, שנה משמעותית ומדהימה שהיא מתנה לחיים. התעורר בך ניצוץ? אל תכבי אותו. כי לפעמים צריך ללכת רחוק, בכדי לגלות את מה שכל כך קרוב... בואי להכיר את המדרשה בנוב