יום א', כח’ באב תשע”ז
מצאתי את עצמי ביום שישי על קו 966 בדרך לשבת מחזור. הנסיעה אותה נסיעה כמו תמיד. אותו אוטובוס, אותו כביש, אותה אווירה. אך משהו אחד היה שונה. הרגשתי את ליבי פועם בחוזקה, מערבולת בבטני ונשמתי עולה ויורדת. לא הבנתי מה עובר עלי. מה זו ההרגשה המוזרה הזו? הבנתי- אני מתרגשת. הרבה זמן לא התרגשתי כל כך מנסיעה פשוטה באוטובוס. בעצם, זו לא סתם נסיעה. אני בדרך לנוב.

ברצוני לספר לכם על חוויה שחוויתי... סיימתי לפני כמה שנים, שנה שלמה, מלאה ויפה במדרשת נוב. עשיתי שירות, עכשיו בלימודי תואר, הספקתי ליפול, וברוך ה', לעלות חזרה, ראיתי שהחיים לא כך כך פשוטים ועדינים כמו שהם נראים מרחוק ועוד.. לפני כמה זמן, בנות המחזור שלי תכננו שנעשה שבת בנוב ואכן, מצאתי את עצמי ביום שישי על קו 966. הנסיעה הייתה אותה נסיעה כמו תמיד. אותו אוטובוס, אותו כביש, אותה אווירה. אך משהו אחד היה שונה. הרגשתי את ליבי פועם פתאום בחוזקה, מערבולת בבטני ונשמתי עולה ויורדת. לא הבנתי מה עובר עלי. מה זו ההרגשה המוזרה הזו? הבנתי- אני מתרגשת. הרבה זמן לא התרגשתי כל כך מנסיעה פשוטה באוטובוס. בעצם, זו לא סתם נסיעה. אני בדרך לנוב. הבטחתי לעצמי שלא אבכה, אבל הדמעות לא איחרו לבוא. תוך כמה שניות לחיי היו רטובות לגמרי. עוד שתי תחנות אני יורדת. ירדתי מהאוטובוס. מולי עומד לו זקוף ובראש מורם, אך באותו זמן גם מוצנע, האבן שעליו מתנוסס השם- נב. לא הצלחתי לעצור בעד עצמי וכל הבכי שנמנע מלצאת עד עכשיו פרץ החוצה. הרגשתי געגוע, שלווה,עצב, נחת ושמחה- הכל מעורבב יחד. אני כל כך מתגעגת לרב חי וחסיה. מתגעגעת לאורלי ולדבורה. מתגעגעת להקשבה ולאכפתיות שלהם כלפי כל בת ובת (גם כשהיא עשויה לדחות זאת..). מתגעגעת לחדר ולדירה שלי, לדשא שירוק תמיד, ולשמים שלא דומים ליום הקודם לו. מתגעגעת לאווירה של החברות, הביחד, הלימוד, הרצינות, השמחה. אני חייבת למדרשה את עצם היותי. בלי המדרשה אני לא יודעת איפה הייתי כיום, איך הייתי חושבת ופועלת.. לא עובר יום בו אני לא חושבת על השנה שלי במדרשה. זו הייתה (ותהייה תמיד) השנה הכי יפה ומשמעותית שהייתה לי בחיים. למדתי כל כך הרבה על עצמי ועל אחרים. חששתי שאחרי שאצא מהמדרשה כבר לא יהי לי זמן ורצון ללמוד על עצמי. אך לשוא חששתי. המדרשה רק היוותה מפתח שפתחה בפני אלפי דלתות בנשמתי. תפקידי עכשיו, ועד יום מותי, הוא להיכנס פנימה הכי עמוק שאני רק רוצה.. ב"ה אני לומדת משהו חדש על עצמי כל יום. כמובן שזה נעשה אך ורק מתוך לימוד תורה. ובכל יום שעובר אני מבינה הרבה יותר כמה שהמדרשה היא מקום מדהים. וכמה שזה חסר לי. לבנות מחזור כ"א, הלומדות עכשיו במדרשה- למקרה שלא אמרו לכן עדיין, אתן לא מבינות עד כמה שאתן ברות-מזל שאתן לומדות במדרשה. אני כל כך מקנאה בכן ורוצה לחזור לתקופה המדהימה והיפה הזו. תהנו ותפיקו מכל רגע. צוות המדרשה מדהים ורוצה רק בטובתכם. אז תנו להם לעשות זאת. הרבנים, הרבניות והמלמדות- כל אחד ואחת עם הגוון שלו ושלה, פשוט אנשים מיחודים ומרתקים. זכיתן! שנה זו לא פשוטה. הצלחה רבה בלימוד. אשריכן J . לבנות מחזור י"ז!!!- אני אוהבת אתכן ומאחלת לכן הצלחה רבה לכל אחת במקום שבו היא נמצאת השנה. אני בטוחה שאתן, בדיוק כמוני, לא יכולות לשכוח את השנה שהייתה לנו במדרשה, אז תישארו חזקות. תמשיכו ללמוד, לחפש ולהתקדם.. החיים בנויים מעליות וירידות- שנזכה לעלות תמיד. (או לרדת לשם העלייה..) יהי רצון שנזכה להתקדם ולפרוח ולהתעצם ולראות את האמת מול עיננו תמיד! ממני- דניאלה בירנבאום בוגרת מדרשה מאוד מרוצה התרגשתם מתוכן המכתב? שתפו בפייסבוק את החברות שלכם !! המאמר נגע בך? איפה הוא פגש אותך? רוצה לשתף, להרחיב או לחדש משהו משלך? מוזמנת לכתוב ולשלוח במייל למשרד המדרשה: midrashanov@gmail.com

 
 






יצירת קשר


Powered by 022.co.ilכניסה למשתמש רשום | תנאי שימוש | הקם אתר חינם | | RSS