יום ד', יא’ בטבת תשע”ט
אחת מבוגרות המדרשה, שהמשיכה את לימודיה באוניברסיטה, מתלבטת כיצד עליה לנהוג כשהיא שומעת מפי מרצים דעות שונות מהדעות שעל פיהן התחנכה, ואין היא "מסתדרת" איתן בהיותן שונות וכפרניות, עובדה שכנראה מצויה מאד בתחום הלימוד שלה. האם להגיב ולהתווכח? האם להתעלם?

בס"ד "הרהורים" והפעם בנושא –מהימים ההם לזמן הזה - אנחנו ממשיכים בהתמודדותאחת מבוגרות המדרשה, שהמשיכה את לימודיה באוניברסיטה, מתלבטת כיצד עליה לנהוג כשהיא שומעת מפי מרצים דעות שונות מהדעות שעל פיהן התחנכה, ואין היא "מסתדרת" איתן בהיותן שונות וכפרניות, עובדה שכנראה מצויה מאד בתחום הלימוד שלה.האם להגיב ולהתווכח? האם להתעלם?מבחינה נפשית היא נמצאת במגננה מחשש מפני הדעות האחרות המושמעות ואין היא יכולה "לזרום"…אין ספק כי עצם הדבר שדברים מסוימים "צורמים" את אזניה כשהיא שומעת אותם ומפריעים לה, עצם הדבר הזה המקומם אותה ומעורר אותה למחשבה ולהתלבטות כיצד להתייחס, זה עדיין סימן טוב, האומר שעדיין לא נשחקה.פעמים הרבה אנחנו כבר נמצאים במצב שלא איכפת לנו, אנו מתעלמים, או אפילו לא שמים לב.אנחנו אומרים לעצמנו, נעבור את הקורס, נעבור את השנה, נעשה תואר ואז ממילא נהיה משוחררים מכל הדעות הללו…בדרך כלל כשאני עובר על המערכת במדרשה בתחילת השנה ו/או בסופה, אני משתדל להסביר את הרעיון העומד מאחורי תכנון המערכת.יש בנות המגיעות למדרשה והנושא המרכזי, הבסיסי, המעסיק אותן לפחות בשלב הראשון, הוא עצם האמונה ברבש"ע, בתורה ובמצוות, ויתכן שזה מתחיל כבר קודם מעצם האמונה בעצמן. לא מעניין אותן כל-כך לימוד תנ"ך, פרשה זו או אחרת, והרבה פחות מעניין אותן הלכות מעשיות… ואף על פי כן בתכנית הלימודים אנו עוסקים בזה כבר מתחילת השנה במינון מסוים ומשתדלים ללמד ברמה גבוהה כדי שלאחר שנת לימוד, כשתבנינה הבנות לעצמן יחס נכון ובריא לתורה ולמצוות, יהיה אפשר להחיל אותו על מקצת הידע בתנ"ך ועל תחילת ידע כלשהו של קיום מצוות מעשיות. עוד סיבה ללימוד תנ"ך, (שלצערנו הוא "על קצה המזלג" ולאחר שנת מדרשה הבנות לא יוצאות "ידעניות גדולות") היא שכאשר הבת ממשיכה אח"כ ללמוד באוניברסיטה או במכללה או שומעת סתם כך הרצאה תנ"כית ונשמעים דברים "קשים" בפרשיות שונות בתורה או בנביא על אבות האומה וכיוצא באלה נושאים. גם אם אין היא יודעת איך להתייחס, איך להתמודד, היא יודעת שקיימת גם ראייה שונה לחלוטין, היוצאת מבית המדרש מתוך יראת שמים, הנשענת על מסורת חז"ל המעבירים לנו את מסורת התורה לאורך הדורות.לפני שנים מספר הייתי בהשתלמות עם ציבור מבוגר, רובם מילאו תפקידים במערכת החינוך.יום אחד היינו צריכים להיפגש במקום אחר במכון מחקר ברח' X.חמש דקות ויותר היה דיון בכיתה איך מגיעים לרח' … X אח"כ תפסתי את עצמי ואמרתי (לעצמי) מה קרה כאן? הרי אילו כל אחד מאיתנו היה מקבל זימון להגיע לרח' X היה מוצא את הדרך בכוחות עצמו, היה יכול להוביל כיתה או בי"ס שלם…!יש מה שנקרא תסמונת החניך, התלמיד.כלפי מה הדברים אמורים? (כמעט) כל אדם מקבל עמדה נפשית עפ"י המצב שהוא נמצא בו, עפ"י התפקיד בו הוא ממלא ברגע נתון."המרצה", "המורה", "הרב המלמד", "המפקד", נמצא פסיכולוגית ביחס לתלמיד ולחניך, בעמדה של כוח, של ידע, של עוצמה. (גם אם התלמיד או החניך הוא בר-אורין וממלא תפקידים חשובים במקומו…)הוא "הידען" גם משום שייתכן שהוא באמת כזה באופן כללי. ודאי שהוא "הידען" בנושא הספציפי שהוא עוסק באותו רגע בשיעור, כי הוא עסק בנושא והכין אותו בד"כ יותר מכל אחד מהחבורה השומעת.היות ש"המורה" נמצא ביחס לתלמידים מבחינה פסיכולוגית ב"עמדת כוח" – הוא נחשב ל"ידען" לא רק בתחום הספציפי שבו התמחה אלא שדעתו בתחומים אחרים לגמרי מתחום מומחיותו, אותה הוא משמיע יש לה תוקף ומשמעות הגדולים פי כמה וכמה מהדעות המושמעות ע"י התלמידים. כך שגם אם אינני מסכים איתו, כתלמיד אני שומע אותו ומתחשב (במודע ושלא במודע) בדעתו. (לא במקרה מקפידים מאוד בתקשורת להקדים שם תואר - ד"ר או פרופ' לח"כ, או מי שמעוניינים שדעתו תישמע ונמנעים מלהקדים את התואר למי שכועסים עליו או שרוצים להמעיט בערכו…)אני תמיד אומר לבנות במדרשה: "אל תקבלו כל מה שאומרים לכם בעיניים עצומות. יש לכן ראש, תחשבו, תבררו, אנחנו כאן כולנו בני אדם ולעיתים טועים".לא במקרה דרשו חז"ל על הפס' "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ד' צבאו-ת הוא" (מלאכי ב', ז'). אם דומה הרב למלאך ד' תבקשו תורה מפיו ואם לא אל תבקשו תורה מפיו (מועד קטן יז' ב) כי כדי ללמד בשלמות צריך יראת שמים טהורה…זו מדרגה מיוחדת שיחידי סגולה מגיעים אליה, עד אז כולנו טעונים בדיקה.כשאני יושב בהרצאה ושומע דעות שמקוממות אותי - מה לעשות, בהחלט בעיה.להיות נוכח, לשמוע, לא להגיב, לא להתייחס, יש בזה אמירה שהדברים מקובלים עלי. כמו שבנות אומרות: "לומדות שם הרבה דתיות… יש שם אפילו בוגרי ישיבות…" הדבר נותן בדיעבד הכשר לקורס או למוסד.להגיב ולהתווכח? לא ברור אם אני די מצוי באותה עת בנושא, אם יש לי די ידע ונתונים ואפילו כן, יש לי ידע, אני בקי בחומר, יתכן ואין אזניים לשמוע. הסטודנטים לא באו להרצאה לשמוע אותי, ודאי אם מדובר בוויכוחים תדירים זה גם "מעצבן" אותם. בשלב מסוים אני גם יכול להרגיש נלעג בפני הציבור ובפני עצמי כדון קישוט הלוחם בטחנות הרוח.בהתאם לנסיבות אולי אם יש משהו רציני ונוקב להעיר, אפשר לעשות זאת בעדינות כדי להבהיר שאין מסכימים עם הנאמר. אפשר גם לדבר עם המרצה או לכתוב לו שיתמקד בדברים המקובלים. כשיש משהו מיוחד אפשר ואולי רצוי לצאת מההרצאה או מהשיעור ואפילו מהקורס.שלא תהיינה אשליות. הדברים לא עוברים רק ליד האוזן.שומעים אותם פעם, פעמים, שלוש ולעיתים, לצערנו, גם מפי אנשים חובשי כיפה, חוזרים עליהם, מזכירים אותם בעבודות "כי צריך", לומדים ומשננים אותם כדי להצליח במבחן… ולאט לאט – לוקח אמנם זמן, כמעט לא מרגישים בזה והם נעשים חלק מהשומע הלומד.בכל מקרה צריך להבין שכמו שאדם חולה שנזקק לטיפול כימותרפי, ל"ע, צריך במקביל לקבל דברים לחיזוק, כדי שיוכל להתמודד עם החולשה הגדולה שתוקפת אותו, כך חייבים להיות מחוברים לבית מדרש, לתלמידי חכמים, לחברה של בנות ששאיפתן להתקרב לרבש"ע לשתות כל הזמן מים חיים.נשמח וננצל את העובדה שאנו בני חורין, שאנו חיים בעולם שהחופש הוא אחד משאיפותיו הנעלות.לא נשעבד עצמנו ומחשבותינו לזרים, רק לו ית'. עבד ד' הוא לבדו חופשי!חי.נשמח לשמוע תגובות ועצות איך מתמודדים, ואיש לרעהו יעזורו…