יום א', ב’ בחשון תשע”ח
על גידול ילדים. עצות מעשיות לתחושת השחיקה היומיומית מאת הרב חי.

יהלומים! / הרב חי באב"ד- ראש המדרשהמעשה ביהודי אחד, עשיר מופלג, הסוחר באבנים טובות, שהיה רגיל ליהנות ממנעמי החיים, ויצא לארץ רחוקה לעשות "קופה". הזמין מקום בספינה במחלקה הראשונה, שילם במיטב כספו, וכשהגיע ליעדו, חילק את כספו לשניים. במקום סתר אחד שם סכום יפה שיספיק לו לנסיעה בחזרה במחלקה הראשונה, ואת החלק האחר לקח עמו... הסתובב שבועות מספר, עשה את עסקיו והתכונן לחזור לביתו. אך שוד ושבר, כל צרור כספו והאבנים שרכש נעלמו. יד זדונית גנבה אותם. אבל וחפוי ראש, שבור ורצוץ, חזר למלונו, אסף את מטלטליו ויצא כדי להגיע בעוד מועד לספינה המפליגה לארצו.כשיצא מהמלון, תפס אותו אדם אחד כשהוא מתנשף ושאל אותו: "האם אתה פלוני הסוחר ביהלומים?" "כן." "תשמע, אני רוצה להציע לך עסקה: יש לי 3 יהלומים שאני יודע שערכם גדול אבל מאחר שרודפים אותי ואני חייב לעזוב את המקום וצריך מזומנים, אני מוכן למכור לך במחיר מציאה." אמר לו הסוחר: "אני מצטער, גמרתי כאן את עסקיי, ולא נותר בידיי כסף. אבל אני סקרן לראות את היהלומים. הסוחר הוציא את שלושת היהלומים והיהודי שלנו, המבין ביהלומים, ראה שאלו יהלומים נדירים מאוד ושווים לא יסולא בפז. אבל מה לעשות? ואז הבזיק הרעיון: הרי יש בידו סכום כסף לחזור הביתה במחלקה ראשונה. יסע במחיר מוזל, במחלקה הנמוכה ביותר, ואת רוב הכסף ישלם בעבור היהלומים, וכך עשה. צרר את היהלומים, חיבר אותם לכיסו ונסע באונייה במחלקה הנמוכה ביותר עם כל הקבצנים והארחי פרחי בתא מוזנח ומלוכלך... יום אחד עלה לסיפון לשאוף אוויר, והוא עצמו נראה מרוט ומלוכלך, והנה פגש מכר אחד ממכריו משכבר הימים. מתוך שיחה שואלו הלה, "מה קרה לך? היכן אתה מתאכסן..." ואז סיפר לו את כל הסיפור...אמר לו מכרו: "אבל תסביר לי, אני מכיר אותך כאדם עדין, מפונק, איסטניס, הרגיל בכל תפנוקי החיים, איך אתה יכול לשרוד שם, במחלקה הזאת ובחברה הזאת...?"ענה לו היהודי שלנו: "אמת, קשה לי מאוד. יש רגעים שאני ממש על סף שבירה, כמעט מתמוטט. אבל אז אני מוציא את היהלומים ומביט עליהם, יודע כמה הם נדירים, כמה הם יקרים, ואומר לעצמי – זה שווה. שווה להתגלגל כמה שבועות במחלקת נוסעים לא נוחה בעבור היהלומים הללו... פעמים הרבה קורה בתוך מהלך גידול הילדים שלנו שקשה לנו מאוד. הם מכלים את כוחותינו, הבית מבולגן, הם מתקוטטים, בוכים, מטפסים עלינו. כן לאכול, לא לאכול, כן לישון, לא לישון, לא פעם צפים קשיים בגן או בביה"ס. ולקראת הלילה את כבר באפיסת כוחות. סוף כל סוף הלכו לישון, שקט, ואת נופלת ממוטטת על המיטה, הצלחת להירדם, ואחרי שעה קלה התינוק בן השישה חודשים מתחיל לבכות...רק עצמתי עין... איך אפשר???הביטי ביהלומים! כל אחד אוצר נדיר. כל אחד עולם ומלואו, כל אחד מלאך קטן... הביטי ביהלומים ותקבלי כוחות!נכון, כדי להבחין ביהלומים המיוחדים צריך להיות "סוחר ומבין" באבנים טובות. רק מי "שמבין" באבנים טובות יודע להבחין בין יהלום אמיתי לסתם זכוכית...איך אני יכולה "להבין" ביהלומים? את מבינה! אין לי ספק שאת מבינה.לעיתים קרובות קשיי היומיום מעלים אבק על היהלומים כך שבמבט שטחי הם נראים כסתם אבנים... לפעמים כאבנים גדולות שיכולים להיתקל בהן וגם ליפול...אבל אם תסירי את האבק מעל האבנים, ואולי גם את האבק שהצטבר על עדשות המשקפיים שלך, תגלי את האמת שמאחורי האבק...זו האמת שאת מכירה ויודעת, אלא שברגעי משבר היא מסתתרת ואינה מיודעת...שהרי כל נשמה שאת זוכה להביא לעולם עושה אותך יותר שלמה. את רואה עין בעין את פלאי הבריאה, את מתחברת בפנימיותך עם מעשה בראשית, עם שורש החיים.לפחות בהתחלה, (קודם לאבק שעולה במשך הזמן על משקפייך) בד"כ את מלאה בשמחה ובהרגשת אושר המציף אותך, והוא ביטוי לשיא "המיצוי" הנשי שלך...בכל נשמה שאת זוכה להביא לעולם את מעצימה את עם ישראל ומגדלת ומקדשת את שמו ית', עוד חייל או חיילת בסיירת המובחרת של רבש"ע המקרבים את הגאולה... "אבל קשה לי!" נכון. לפעמים קשה מאוד. עשר, חמש עשרה, עשרים שנה קשה, אבל כל קושי שווה את האוצר שלך ואת האוצר שאת יכולה לזכות בו. בעוד עשרים שנה, תביטי לאחור, ואין לי צל של ספק שתגידי שכל המאמץ וכל הקושי היו שווים. מה אפשר לעשות כדי להקל קצת על הקושי היומיומי:שני בני הזוג צריכים להכיר, להבין ולהפנים שהדבר הכי הכי הכי חשוב בעולם הוא המשפחה והילדים שלכם. (לא "השלמה" עם המצב או אפילו "ויתור", אלא שינוי תפיסה. נקודת מוצא בסיסית שזה הכי חשוב).הפועל היוצא, חיים לא מתוך התחושה שאני מפסידה את העצמאות שלי את החופש, את הקריירה "שהייתי" יכולה לעשות, אלא שזאת "הקריירה" הכי גדולה בחיים. (אף על פי שכל בחירה אני "מוותרת" על הרבה אופציות אחרות. כשבחורה נישאת, אין היא מרגישה את "הוויתור" על כל האופציות, אלא מרגישה את השמחה שבבחירה המסויימת שלה...)כשכזאת תהיה ההכרה, ההבנה, ואח"כ התחושה האמיתית של שניכם, ממילא תשדרו זאת לילדים. הם ירגישו את מקומם הבטוח בחיים שלכם ופחות יצטרכו להתמודד עליו. חינוך ילדים – לא אוסף של עצות לאילוף ולשקט תעשייתי.חינוך ילדים מתחיל בחינוך של עצמך! ככל שההורה מתקדם בחינוך עצמו, הוא משדר זאת אוטומטית לילדים. החינוך הוא הדדי לאורך החיים.הכוונה – 1. התקדמות של כל אחד מההורים. 2. התקדמות הקשר שבין ההורים שצריך להעצים אותו כל החיים. בשלב הזה קבלו עצות חינוכיות להורה ולילד – על גבולות, על עקביות, על התמדה וטכניקות לרוב, המצויות בספרים ובסדנאות...עשי דברים שיעזרו לך להרגיש טוב, ישמחו אותך, יגרמו לך סיפוק. ריקוד, יצירה, ציור, שירה, כתיבה, עבודה. כמובן הכול מתוך איזון. יהיה לך טוב, גם לבעלך יהיה טוב יותר... וגם לילדייך יהיה טוב יותר...הדבר הכי חשוב – תפילה! בהמשך לתפילה שאנו מתפללים בכל יום – "למען לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה". לבקש, להתחנן ולבכות לפני רבש"ע שיאיר עינינו "ויזכנו לגדל בנים ובני בנים חכמים ונבונים, אוהבי ד', יראי אלוקים, אנשי אמת, זרע קודש, בד' דבקים, ומאירים את העולם בתורה ובמעשים טובים ובכל מלאכת עבודת הבורא". (מתוך תפילת האישה אחר הדלקת נרות שבת). היו ברוכות, חי. * הסיפור מבוסס על משלי "החפץ חיים".